דינה פתחה: "אנחנו חיים בבית כמו זוג שותפים. אין בינינו שום שיחה מעמיקה. בעלי כל היום בעבודה, ובמשך היום לא אכפת לו מה קורה איתי: הוא אינו מתעניין, אינו מתקשר, וכשהוא מגיע סוף סוף הביתה הוא כל הזמן מתעסק בנייד שלו, כועס על הילדים. אני עושה הכול לבד, ואני מרגישה כאילו לא התחתנתי באמת.
דן מתאר: אין לי על מה לדבר איתה כל הזמן. בעבודה אני עסוק מאוד, ואין לי אפשרות להתקשר. כשאני בא הביתה אחרי יום עבודה מפרך אין לי כוח לכל הדרישות והסיפורים שלה. אני זקוק לזמן לעצמי, לשקט, ולכן אני בנייד.
